נולד בשנת 1929 בפולין. נשוי ואב לארבעה.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה כבר התייתם מהוריו וגדל אצל סבתו. כשהחלה המלחמה הופרד מסבתו ובשנת 1943 נשלח למחנה הריכוז אושוויץ ונלחם שם על חייו כצוויה האחרון של הסבתא שאמרה לו: "ז'יסמש ברח חייב אחד מהמשפחה להישאר בחיים ..." ואכן שרדתי ב"ה.

עם שחרורו במחנה בוכנוולד בשנת 1945, מיד לאחר המלחמה, עלה ארצה במסגרת עליית הנוער למקווה ישראל. שם התחנך עד תש"ח. הוא המשיך ללמוד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים עד תשי"א (1951). בשרותו הצבאי הגיע לתפקיד קצין סעד חטיבתי ב"גולני". למד בביה"ס לעבודה סוציאלית שבפיקוח האוניברסיטה העברית בירושלים לתואר עובד סוציאלי מוסמך ואחר כך בפקולטה למשפטים לתואר מוסמך ועורך דין.

בשרות הציבורי שימש כעובד בכיר בתחומי הסעד במגוון תפקידים. כיהן כמנהל לשכות סעד מקומיות ומחוזיות ועסק בהדרכת עובדים סוציאליים. הוא שילב את השכלתו בתחום המשפט בעבודת הסעד, התמחה בחוקי הסעד וגם הרצה בנושא חקיקה ומדיניות סעד באוניברסיטת בר אילן.

משנת 1970 פועל כעורך דין עצמאי.

גולת הכותרת בפעילותו, הייתה יוזמתו ליסוד השרות הלאומי לבנות דתיות ו"האגודה להתנדבות בעם" בראשה עמד שנים רבות. הוא התמיד בפעילותו זו בשנים 1970-1994 תוך שהמשיך ונשא בתפקידים שונים במשרד הסעד.

דב פרומן מימש את רעיון השרות הלאומי לבנות דתיות ועל בסיס התנדבותי בלבד, כפי שהגה השר חזני ז"ל. הדבר היה כרוך במשא ומתן פוליטי ארוך עד שהגיע לכלל סיום. הוא פעל להגדלת הארגון בכמות ובאיכות.

פרסם שורת מאמרים בביטאון משרד הסעד והוציא לאור פרסומים וחיבורים רבי השראה.