השואה שלנו בראי מדינתנו

לכבוד

אודי דוידי

א.נ.

מאוד התרגשתי ממאמר שלך בעניין קיפוח של ניצולי השואה.

הנני מצרף לך מאמרים ומכתבים שכתבתי בעניין קיפוח ניצולי השואה.

רוב העיתונים לא התייחסו למאמריי וכן חברי הכנסת הבטיחו לטפל בעניין אך מרוב "טרדות " לא המשיכו לעלות את הנושא הכאוב הזה, מלבד דו"ח דורנר שעלה לכותרות אך הביוריקטיה התגברה לא להשוות למה הגרמנים נותנים אלא רק 75%!

החוק הגרמני קובע שכל המחלות של ניצולי השואה הם מוכרים מזמן השואה אך בישראל מתפלספים וגורמים צער בל יתואר לניצולי השואה עד שנותנים פרורים והקצבות שמגיעות לנו ביושר ובלי טובות מהמדינה שמייצגת אותנו במקום שיתנו לרווחת יוצאי השואה הם מפרנסים את הפקידים שלהם מכספים לא להם.

ההתחכמות במתן סיוע לחולים ניצולי השואה מתבטאת כך: החוק קובע שמהשואה 10 שנים מכירים במחלות אך אם עבר 50 שנה לא מכירים במחלה ולא מקבלים כלום, החכם שהציע זאת הוא ד"ר שני על אף שאין בכל הספרות המקצועית הרפואית דבר כזה זוהי המצאתו של ד"ר שני בכדי לקפח את ניצולי השואה.

הגרמנים מעבירים לאמריקה הקצבות של מיליארדי דולרים לניצולי השואה הסדר זה נעשה בזמן בן-גוריון ונחום גולדמן, אלא שכיום כמעט ואין ניצולי שואה באמריקה וכסף של ניצולי השואה נשאר באמריקה כדי לפרנס את העו"ד שכאילו מטפלים בניצולי השואה.

ממשלת ישראל שותקת מפני שהיא מקבלת הקצבות למוסדות ולבתי חולים בארץ וכול זה על חשבון ניצולי השואה שחיים במדינה בעוני ובתנאים מחפירים.

אין מחילה עולמית לגזל שגזלו את ניצולי השואה שעברו תלאות וסבל בל יתואר וממשיכים לסבול במדינת היהודים.

בזמן השואה התעלמו ממה שהגרמנים מעוללים ליהודים היום החברה מתעלמת ממצוקת ניצולי השואה ולא נותנים להם לחיות בכבוד המגיע להם.

דב פרומן ירושלים

ניצול שואה