דף הבית של דב פרומן
עו"ד   דב פרומן

בתי דין רבניים ומעוכבות גט

כ"ד כסלו תשס"ו

אשה מתדיינת 10 שנים לקבלת גט, באותו זמן היא מאבדת היכולת ללדת ילדים, ולדייני ישראל לא איכפת, מצאו עץ להיתלות בו "אין כופים על גט".

יבורך השופט כהן מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים שפסק לאשה דמי-נזיקין.

הרב בס במאמרו ב"הצופה" (פרשת וארא) מנסה לקעקע את הנאמר בפס"ד ולדעתי לא עלה בידו.

סמכות - נזיקין זה כמו מזונות דיני ממונות וכמו שיש בסמכות ביהמ"ש למשפחה לפסוק מזונות כך יש לו סמכות לפסוק בנזיקין. כל טענותיו על "יחודיות" של בתי הדין הרבניים אין להם על מה לסמוך כי מדובר לא באישות אלא במזונות. בימ"ש (תא) 107883/97 פסק השופט גרניט 5,000 ש"ח לחודש לאשה מעוכבת גט (אגב בזאת הוא כיוון לדיין אליעזר שפירא ז"ל שלבי"ד הרבני בירושלים שנהג לפסוק מזונות גבוהים למעוכבות גט - וזה עזר להן) - מדוע מזונות כן ונזיקין לא? יבורך השופט על הצעתו "למציאת פתרונות הלכתיים לתופעות סרבנות הגט, זאת אפשר לעשות לפי ההלכה, אלא שכל עוד בתי דין הרבניים משופעים בדיינים חרדים שפסיקתם לדעתי היא לפי "השקפה" ולא לפי ההלכה. אין סיכוי למעוכבות לקבל גט כי אילו הדיינים היו פוסקים לפי ההלכה ולא ההשקפה החרדית אפשר היה להביא את כל סרבני הגט לתת גט לנשותיהם.

כבר הרי"ף פסק בזמנו "דינא דמתיבתא" במורדת שאומרת שאינה רוצה בגבר זה יש לתת לה את הגט מיד (יהיב לה גיטא לאלתר) (רי"ף מסכת כתובות דף כ"ז עמ' א).

בשו"ת ציץ - אליעזר חלק ד' סימן כ"א - אומר הרב ולדנברג שהיה דיין עשרות בשנים וראה את עליבות הנשים מעוכבות הגט "יש למצוא תקנה לבנות ישראל העלובות.... שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה", והרי מה שעושים הדיינים בהשקפתם החרדית הם גורמים לבנות ישראל גם עליבות בזאת שלא יכולה להקים משפחה כיאות, וגם חלק מהן שאינן אמונות על דת ישראל בודאי תצאנה לתרבות רעה ולא תחכינה 10 שנים! בכדי להיכנס להריון לאחר הגירושין. ולכן אין דרך אלא כפי שהשופט כהן המליץ למצוא דרך הלכתית ל"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".

התשובה היא בחוט המשולש שעם התשב"ץ (בטור השלישי סימן ל"ה) והיא מעניינת ומאלפת מאד. שם מסוכם דיון הפוסקים "בדינא דמורדת דמאיס עלי".

ואני אביא רק אלה שפוסקים "כפיה":

1. דעה (ב) שלא נזכר שהיית אלא באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה דאז משהין יב"ח ולאחר יב"ח כופין אותו לגרש, אבל אם אמרה מאיס עלי כופין אותו לאלתר לגרש וזהו כפי הדין ולא משום התקנה, וזה דעת הרמב"ם ז"ל ורגמ"ה ור"י ורשב"ם והראב"ד וסמ"ג וכמה מחכמי ישראל נמשכו אחריהם.

2. דעה (ד) דעת הגאונים ז"ל והוא דינא דמתיבתא דאע"פ שמן הדין אין כופין לגרש מ"מ משום חששא דשמא תצא לתרבות רעה כופין את הבעל לגרש, והכי דייני שאם באה האשה ואמרה לא בעינא להאי גברא ליתיב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר כ"כ הרי"ף ז"ל תקנה זו, וכן כתב רב שרירא גאון ז"ל שנותנין לה גיטא לאלתר, וכן כתב בנו רבינו האי גאון ז"ל שאע"פ שמדין ההלכה אין לכוף את הבעל לגרש מ"מ גאוני הישיבות של בבל תקנו שכופין ליתן גט מיד ויותר משלש מאות שנה היה בימיהם משנעשית תקנה זו.

3. דעה (ו) שאע"פ שאין כופין האיש לגרש מ"מ נתנה אמתלא לדבריה כופין אותו לגרש. וזה דעת הר"מ מרוטנבורק ז"ל שכתבו הרא"ש בפסקיו.

4. דעה (ז) שאע"פ שאין הדין נותן לכוף לגרש מ"מ אם יש אמתלא גלויה ומפורסמת וידועה לעין כל כופין, כי בזה תו ליכא חשדא דשמא עיניה נתנה באחר. וזה דעת התוספות שמביאם המהר"ם מרוטנבורג.

.... עם בירור כל הנ"ל יש מקום שפיר להחליט ולומר שבמורדת בטענת מאיס עלי באמתלא ברורה אחרי עבור יב"ח ממרידה אפשר לכל הדעות לכוף את הבעל לגרש בדרך ברירה,

דהיינו אם לא יגרש לחייבו במזונות לאשתו כשהיא יושהבת בנפרד ממנו, ואם צורך השעה דורשת אפשר להתנהג כן גם בתוך יב"ח....

כמובן שהיה מן הראוי לקבוע בכך הלכה פסוקה ומקובלת בכל בתי הדין בארץ כדי שלא נהיה בהלכה זאת בבחינה של עשיית אגודות. וה' יצילנו משגיאות.

הרבנות הראשית התקינה בזמנו (1954) תקנות בעניין מזונות ילדים והעבירו את החיוב למזונות מגיל 6 לגיל 15. ולא חששה. כי זה עניין של ממונות.

חיוב בתשלומים אינו עושה את הגט למעושה

שר"ת יביע אומר חלק ח - אה"ע סימן ב ד"ה ב) ולא....

.... ופסקו שחייב ראובן לתת לה גט, ואם לא יחפוץ האיש לגרשה בגט, חייב לתת לה עשרת אלפים פראנק למזונותיה וכו'.... והגאון יש"א ברכה האריך הרחיב להוכיח שאין בזה משום גט מעושה, ופלפל בדברי הרשב"א והרשב"ץ הנ"ל, בדברי הריטב"א בתשובה שהובאה בב"י (סי' קנד), ובדברי הרמ"א בהגה (סי' קלד), ובמ"ש מהר"א יצחקי בס' אורים גדולים (לימוד פו) ובשו"ת זרע אברהם (חאה"ע סי' יג), והרב גינת ורדים (באה"ע סי' ה) ושאר אחרונים. וסיים העולה מן המקובץ. שהבעל חייב לגרש את אשתו הראשונה בגט כריתות כדמו"י, ואין בזה שום חשש גט מעושה כלל.

אברהם אשכנזי בתשובה שם (סי' לה) כתב לסייעו מתשו' המבי"ט ח"ב (סי' רו). וכן העלה לדינא שכיון שמה שחייבוהו בערכאות על מזונותיה כדין עשו, כי הוא איש אמיד והעתיר נכסין, ועולה עמו ואינה יורדת עמו, והלואי ויספיקו לה לכל ימי חייה למזונות ולמדור ולמרשרתת וכו', ואם ירצה לפטור עצמו ולגרשה אין בזה חשש גט מעושה כלל....

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע א סימן קלז

אבל אף אם האמת כהעשה שאומר המערער הוא גט כשר לכתחלה, מאחר דהערכאות הרי לא כפוהו לאסרו במאסר כדי שיתן גט, אלא שיתן לה סך כסף למזונותיה ובאשה לא רצה ליתן לה בעד המזונות נתרצה לגרשה, שזה תלוי שאם הוא חייב במזונותיה הרי אין כאן אונס כלל וכיון שהוא רוצה לגרשה כדי שיפטר מחיובו הוא רצון גמור, וכמו במגרש מחמת שנתנו לו כסף שהוא גט כשר כיון שבשביל להרויח הכסף ונותן הגט הוא רצון גמור וכ"כ הוא בנותן הגט כדי להפטר מחיוביו.

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע סימן ד"ה ובדבר שאלה

בדבר שאלה השניה שאם השופט דמדינה יטיל על הבעל כשאינו רוצה לגרשה תשלום דכסף למזונותיה ולכל צרכיה עגד דשיגרשנה בגט כשר אם נחשב זה גט מעושה, הנה הא עד שתתגרש מבעלה הא הוא חייב במזונותיה ובכל צרכיה מדינה ורשאה לילך לערכאות שיכופו אותו ליתן לה מזונותיה וכל צרכיה, ואף שהם יוסיפו שצריך לזונה אף כשהיא עושה מלאכה ומרווחת נמי כשיחייבוהו שיתן לה למזונותיה ולכל צרכיה בכל אופן פשוט שאם יגרשנה ליפטר מחיוב זה אין זה בחשיבות גט מעושה והיהי גט כשר לכתחלה.

שו"ת רב פעלים חלק ד - אה"ע סימן ט

.... אמנם בהשקפה הראשונה נזכרתי שיש חלוק בדין גט מעושה דכל שאנו מחייבין אותו בדין על דבר אחד וכדי לפטור עצמו ממנו הוא מגרש אין זה נקרא גט מעושה. ונזכרתי החלוק זה הסכים בו וסמך עליו הרה"ג מהר"א אשכנזי ז"ל בספר בני בנימין ח"א סי' ל"ה. וכתב שם המקור חלוק זה הוא בתשובת הרב המבי"ט ז"ל והדברים יצאו מפה קדוש התשב"ץ ז"ל בח"א סי' א' וכאשר תמצא מסקנת דברי הרב מהר"א הנז' שם בדף ס"ג ע"א בד"ה איך שיהיה וכו' ע"ש ומפורש בדברי המבי"ט אע"ג דאונס האחר אינו בדין מ"מ אם הוא ברשות ב"ד ומגדר מילתא כדין קרינן ביה.....

הנה כי כן בנידון השאלה אשר מעלתכם מטילין עליו חיוב מזונות לארוסתו ע"י הממשלה חשיב זה בדין יען שאתם עושים זאת בעבור תקנת בנות ישראל וכבר נוהגים אתם בדבר זה לעשותו מהאי טעמא ולכן נראה אם אחר שראה זה שהוא מתחייב ליתן מזונות לארוסתו נתרצה מאליו לגרש כדי לפטור עצמו ממזונות אין זה נקרא גט מעושה שהא אין אתם אומרים לו או תן מזונות או תגרש....

בכלל הגיע הזמן לתקן את שטרי התנאים ולהוסיף:

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן קז

בענין להוסיף בשטר התנאים שאם יבואו לידי פירוד לא יעכב מליתן גט פיטורין.

3

בדבר שאלת כת"ה אם נכון להוסיף בשטר התנאים לשון כשה: אם אחרי הנשואין יבואו לידי פירוד, ח"ו, אז הבעל לא יעכב מליתן גט פטורין והאשה לא תסרב לקבלו, כאשר כך יצוה הבי"ד פלוני ע"כ. ועל ידי הוספה זו יכריחו הערכאות שיצייתו שני הצדדים להב"ד.

הוספת דבר זה מותר והגט לא יהיה גט מעושה. גם יש תועלת להצילה מכבלי העיגון....

גם דייני ישראל בדור הקודם פסקו "כופין" ולא חששו לגט מעושה וחייבו במזונות

פסקי דין רבניים חלק ח פס"ד בעמוד 124

....כב' הדיינים, הרבנים יעקב נ' רוזנטל - אב"ד, עזרא הדאיה, ברוך רקובר.

......הנידון: כפיה לגט.

....... מסקנות א. (א) יש סוברים שכופים רועה זונות לגרש את אשתו משום שמאבד ממונו וסופו שלא יוכל לפרנס אותה.

.....(ג) יש עוד טעם לכפות רועה זונות לגרש, משום שהוא מואס בהיתר וכמוהו כמורד מתשמיש....

(ד) אחרים סוברים שיש בזה גם טענה שמאיס עליה באמתלה ברורה ומפורסמת שלדעת רבים כופים במקרה כזה להוציא.

.....(עמוד 125) ג. אמצעי הכפייה לפי דין תורה בכגון זה הם - לכלוא אותו בבית סוהר, ואם הוא כבר עצור על פשעים אחרים, להכניסו בצינוק או להכותו בשוטים עד שיאמר: רוצה אני.

פסקי דין רבניים חלק י פס"ד בעמוד 115

......בפני כב' הדיינים: כ"ג הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן - נשיא, הרבנים אברהם שפירא, שלום מזרחי.

.... ו. אם כופים את הבעל לשלם לאשתו תשלומין שהוא חייב בהם מצד הדין, אף על פי שזה גורם שהבעל יהיה נאלץ בגלל זה לתת גט לאשתו, אין לזה דין גט מעושה.

טענה אחרת של ב"כ הבעל כי כל גט שינתן לאחר ולאור האיום בחיובים הריהו גט מעושה, וכל מזונות הרי הם כמזונות הפחדה שלא עפ"י דין, אין בה ממש, גם ליש מחמרין שברמ"א אחע"ז סי' קל"ד סעיף ה' הנ"ל במי שקבל עליו קנסות אם לא יגרש, משום שכבר כתב הרשב"ץ בתשובתו שהביא הב"י שאם כפו אותו בדברים שהדין נותן לכופו, כגון פריעת כתובתה דפריעת בע"ח מצוה, ומכין אותו עד שתצא נפשו ולהצילו מאותו עישוי נותן גט, לא הוה גט מעושה, ותשובת הרשב"ץ מובאת בפתחי תשובה אהע"ז שם ס"ק ט'. הוא הדין בנידון דידן שמחייבים אותו במזונותיה שחייב בהן עפ"י דין אין בזה משום גט מעושה.

גם מכה אשתו אפשר לכופו לתת גט

שו"ת נושא האפוד סימן לב ד"ה (ך) מצורף

)ך) מצורף לזה סברת אותו פוסק שהביא ה' משא"מ באה"ע ח"א סי' ט"ז באיש שותה שכור ומתפתה ביינו וכו' ומביאין אותו לביתו ואשתו יושבת תחת תומר במחבואה ממנו פן תוקש בו ויסבב מיתתה וכתב הרב דכופין אותו לגרש......

לסיכום

שו"ת יביע אומר חלק ג - אה"ע סימן יה ד"ה (יג) ובאמת

.....וגם אני בעניי אומר שבזה"ז דאחסור דרי בארצות החופש והדרור ואיש הישר בעיניו יעשה, ורבתה החוצפה בעולם, והנסיון הורה שכאשר עוזבות את בעליהן בטענת מאיס עלי, ואשתהויי אשתהו מבלי לפטרם בגט, הולכות ויושבות עם גברים אחרים, וגם בוש לא יבושו וגם הכלם לא ידעו. ומרבין ממזרים בעולם..... קלקלתן תקנתן, דמ"ש הרמב"ן (כתובות סג( וח"ו לא הייתי חולק על תקנת הגאונים לכופו להוציא..... שנראה שהרוצה לעשות מעשה לכופו להוציא יש לו ע"מ שיסמוך......

4

..... בשו"ת חיים ושלום ח"ב (סי' קיב), שאם מחלוקת בין איש לאשתו והאשה רוצה להתגרש והבעל מסרב, יש לתת זמן וקצבה לדבר, ואם המתינו עד י"ח חדשים וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ונראה לב"ד שאין תקנה להשלים ביניהם, יפרידו הזוג, ויכופו אותו לתת גט עד שיאמר רוצה אני. כ"ז כתבתי לכבוד השי"ת ותורתו. עבה"ד. ואפשר דלאו כפייה בשוטין קאמר, אלא בדברים למקרייה עבריינא וכדומה. וכדעת רבינו יונה והרמ"א הנ"ל". (עד כאן)

גם בעניין מעוכבות הגט אפשר היה להוציא תקנה הקובעת של מעוכבות גט יש לחייב את הבעל במזונות גבוהים (10,000 ש"ח לחודש), וכמו אצל אשה פסקו לה הפחתות מכתובתה במשך 12 חודש כמו אצל המעכבים גט יש יש להיפך להוסיף למזונות מדי חודש, כפי שנהגו בתי הדין בירושלים בשנים הראשונות של המדינה. המזונות הגבוהים לא יהיו עניין של רצון הדיינים אלא חיוב על הדיינים לפסוק מזונות גבוהים למעוכבי גט והדיינים לא יוכלו לפסוק עפ"י "השקפה אלא עפ"י ההלכה", ותביא לנשים רווחה ולא יהיה חשש לממזרים. כל דיין שמוצא חומרה לשם טיעון של "גט מעושה" עושה זאת בכדי להשאיר את בנות ישראל עלובות, וכן אולי שתצאנה לתרבות רעה.

כי הרי מה פירושו "גט מעושה" מקורו בכוונת המגרש כי אולי בזמן נתן את הגט לא היתה כוונה לגרש. כל דיני "גט מעושה" נאמרו באונס אם ע"י ישראל אם ע"י כותים (רמב"ם - הלכות גירושין ב - כ).

אולם כבר פסק הרמב"ם בדיני מכירה שגם אם יש "אונס" במכירה - המכר תופס כי במקרה אונה בסופו המוכר מסכים למכירה גם כאן גם חאם אומרים שכופין זה "אונס" בסופו זה רצון כפי שהרמב"ם פוסק בדיני מכירה.

אם בתי הדין לא יפסקו כדלעיל במזונות מן הראוי שהכנסת תחוקק חוק מזונות למעוכבי גט ותחייב מעכב גט במזונות גבוהים וכן העלאת המזונות ב-15% מידי חודש שהגט מעוכב. כמו כן יש להוסיף בחוק עיכוב יציאה מהארץ והפקדת הפספורט בבית הדין, ואולי תבוא רווחה לנשות ישראל מעוכבות הגט. דף הבית של דב פרומן


דב פרומן, עו"ד ונוטריון

רח' שמאי 15, ירושלים 94631

טלפון: 02-6256995

פקס: 02-6248050

דוא"ל: froman@bezeqint.net

בחזרה לדף הבית