שמיטה שמוטה

קראתי פעמיים את מאמרו המלומד של כב' הרב הראשי לשעבר לאו ב"הצופה" בשבת פרשת כי-תבוא בשנת תשס"א אודות דיני שמיטה. הרגשתי כי דבר מה מפריע לי במאמר זה, אך לא ידעתי מהו, עד שקלטתי שכב' הרב כותב מאמר שבו הוא מכניס בצורה מתוחכמת את כל הנימוקים נגד "היתר המכירה", וגם מטיל ספק במרומז על גדולתם של הרב הרצוג זצ"ל והגאון הרב גורן זצ"ל בכותבו: "הרבנים הראשיים הקודמים הסכימו להיתר מכירה", פירושו שהרבנים הראשיים של היום לא מכירים בהיתר מכירה. והעיקר, הרב לאו אינו מצטט את דברי מר"ן הרב קוק זצ"ל בעניין היתר מכירה, אלא מצטט קטעים מדבריו שנאמרו "אגב" שאלה ששאלו האם מותר להם לקיים דיני שמיטה במלואם - מאוד מתוחכם. כמובן שמי שברצונו לא להשתמש בהיתר מכירה - מותר, אבל כב' הרב מרכז את כל הטיעונים שהושמעו נגד היתר המכירה ומונה אותם אחד לאחד. כן הוא כותב: "גם המתירים למכור את הקרקע לגוי ראו בכך הוראת השעה", היינו, לא כמו חמץ בפסח כדברי מר"ן, אלא "שמכירה היא בגדר של סור מרע ולכלל עשה טוב עוד לא הגענו".

על פי הגרש"ז אוירבך זצ"ל, עיקר ההיתר הוא לאפרושו מאיסורא, והרי לכך דאג בזמנו מר"ן זצ"ל. אין בשולחן ערוך דיני שמיטת קרקעות כי כנראה סברו שאין שמיטת קרקעות נוהגת בזמן הזה אלא רק על שמיטת חובות. ב"טור חושן משפט", שמיטת חובות היא יחד עם "פרוזבול", רק הרמב"ם מתייחס לשמיטת קרקעות, אבל גם אצלו, מאז שהוגלו השבטים בעבר הירדן - ראובן, גד וחצי המנשה - בטל דין יובל, על כן בטלה גם שמיטה. יובל ושמיטה תלויים זה בזה.

והרי דברי רבנו מר"ן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן):

"בעניין שביעית בזה"ז אם יש היתר לאחינו עובדי באה"ק לעבוד בשביעית ע"י שימכרו את אדמתם לישמעאלים במכירה הערמה, כמו שאנו נוהגים בחמץ והפרטים שיש בזה...

...שיטת הרז"ה וכן היא אצלנו בהשגות הראב"ד באלפס גיטין פ' השולח. דבזה"ז אין שמיטה נוהגת כלל אפילו מדבריהם מפני שבלו היובלות., ומה שמצינו שנהגו בה האמוראים קמאי הוא מפני שגם אחר החורבן היו מקדשים יובלות מדרבנן. ויש לבאר שיטה זו עפ"ד הרמב"ם. דבפ"י כ' דבטלו היובלות משגלו שבט ראובן וש"ג א"כ י"ל דגם מניין של יובלות מועיל שיהי' נוהג דין שמיטה עכ"פ מדרבנן. ובזה שלא בעצם קדושת יובלות יהי' תלוי דין שמיטה כ"א במניינם. יהי' ניחא כל הקושיות שהוקשו על שיטת הרז"ה שם. א"כ יש פנים לדבר, דבזה"ז אין שמיטה נוהגת כלל, והדבר מבואר ביותר ע"פ דברי הרמב"ם שפסק דשנת חמישים אינה עולה מן המניין, ומ"מ כתב שהקבלה הכריע כד' הגאונים. במניין שנים רצופות, והדבר נראה כסתירה, ולפ"ד מבואר, ובאמת ס"ל דראוי הי' להיות שנת חמישים שלא מן המניין, אלא שלזה צריך ב"ד שימנה יובלות. אבל בזה"ז, שאין לנו ב"ד מונה יובלות הכריע הקבלה למנות שמיטות כסדרן מבלי הפסק יובלות...

...והרז"ה ס"ל שתועלת היובלות בימי עזרא לא הי' כ"א שתהי' נוהגת שמיטה דרבנן, וא"כ כשבטלו יובלות ע"כ דגם מדרבנן לא נהוג. אע"ג דלשיטת הרז"ה עצמו, דס"ל שע"י המניין נהגו היובלות ג"כ בכל דיניהם, י"ל דלעולם שמיטה נוהגת מדרבנן גם בלא יובלות. ומה שנהגו יובלות הוא כדי לקיים מדרבנן מצוות יובלות...

...אם כן מוכח דבלא יובלות דגם מדרבנן לא נהוג. אע"ג דלשיטת הרז"ה עצמו, דס"ל שע"י המניין נהגו היובלות ג"כ בכל דיניהם, י"ל דלעולם שמיטה נוהגת מדרבנן גם בלא יובלות. ומה שנהגו יובלות הוא כדי לקיים מדרבנן מצוות יובלות...

...א"כ ע"כ מוכח דבלא יובלות גם מדרבנן לא נהגו עכ"פ ע"פ זאת השיטה אפשר לקיים עצם הדין דלא נהוג שמיטה בזה"ז כלל, מצד הכרח דעתו שמניין היובלות ל"ה כ"א מדרבנן...

...כי במקום דחק עצום ונורא, כמצב היישוב, אפילו אם סומכים על יחיד במקום רבים אין מזחיחין אותם ומצינו כיוצא בזה בכמה עניינים שהי' ההכרח גדול, שסמכו על דעת היחיד, ולא מיחו חכמים בדבר, וכן ראוי והגון...

...המחמירים החזיקו לדון, דבשביעית בזה"ז דאורייתא בייחוד האריך בזה אחד מרבני הדור שי', שיצא להחמיר הרבה בספרו הלכה מבוררת...

...ומדרש"י מבואר, דלא פליגי רבי ורבנן בעצם דין שביעית, אם נוהגת בזמן שאין היובל נוהג, דמוכח דע"פ הנראה מגמ' דילן וכן מירושלמי זהו מלתא דכו"ע ס"ל דכיוון שאין היובל נוהג אין שמיטה נוהגת, דיובל ושמיטה תליין הוא בהא...

...א"כ דווקא להשמטת מלווה ס"ל דהוא דאורייתא. ולא להשמטת קרקעות...

...ועתה אם באמת גדול הדחק, עד שתלוי בזה ח"ו חורבן היישוב. נראה דיש להתיר במלתא דרבנן למכור, ע"פ דרך המכירה של חמץ הנהוגה במקום דחק, ולסמוך דישמעלים שאינם עע"ז אין בהם איסור של חני' בקרקע...

...ובזה אזלא קושיית המחמירים מפני מה לא עשו זאת ההערמה בימי חז"ל, והוא מפני שבימיהם הי' קשה למצוא נכרי שאינו עע"ז, א"כ יש בזה איסור תורה במכירה עצמה, ואם יזדמן כזה לא רצו להשתמש בזה וחיישינן משום דאתי לאיחלופי. אבל בזה"ז דשכיח הוא באומות שלמות ב"ח אין חשש...

...ויותר י"ל כמו דפי' הר"ן בגיטין פ' השולח על שחרור עבד לדבר מצווה. דמותר מטעמא דלא תחנם נאסר דווקא כשמתכוון לטובתם. וה"נ לא שייך אי' דחניה בקרקע במכירה זו, שהוא דרך הערמה להפקיע מקדושת שביעית, כדי שיוכלו לעבור בהיתר. שהיא לטובתנו כדי שיתחזקו ישראל בקרקע...

...שאם לא אתקן את המכירה ע"י ההרשאה יופקר העניין לגמרי, כי גם אחרי כל ההשתדלות אי אפשר יהי' להפסיק את היקב מעבודתו, וממילא תיקון הכרמים התלויים בו, וכן ענייני הפרדסים של תפוחי הזהב, שיהי' דבר שלא יישמע כלל, וע"כ אנו צריכים להיכנס בפרצה דחוקה וללמד זכות על ישראל בדבר שאי אפשר כזה...

...ואם לא היה ברור לי כמה הוא עניין שאי אפשר להיות מתוקן באופן אחר לא הייתי נכנס בזה כלל ועיקר, ולעשות על זה אסיפה מרבנים הוא ג"כ דבר שאי אפשר, לפי פרודי הדעות ומיעוט העוסקים בתורה בעומק בעיון העוה"ר, וישנם כמה שחפצים רק להרעיש עולם בדברים שמביאים קלקול יותר מתיקון. כל כן מוכרח הדבר להסתדר בלא קולי קולות".

על פי מאמרו של כבוד הרב לאו הנני למד שהרבנות הראשית כיום אינה עומדת מאחורי היתר המכירה, באומרו:

"לחיזוק מצוות שמיטה עלינו לעודד רבנות מקומית שהחליטה להחמיר ולנהוג במקומה מבלי להזדקק להיתר המכירה, כפי שכתב הגרא"י קוק על עצמו (משפט כהן סי' פו) 'אע"פ שאני מקל לאחרים מפני דחק וחיי נפש ממש לסמוך על ההפקעה, מ"מ כשאני לעצמי אין לי עסק בפירות שביעית ח"ו וכו''. אמנם על הכלל כולו דעתי להתיר ע,י ההפקעה"...

בוודאי שיש מצווה לקיים גם מדרבנן וחו"ח שיש לחשוד במר"ן שהוא נגד קיום מצוות, אלא הוא ראה מה יעשו הרוב שאינו מדקדק במצוות, וגם חשש שלא יתקיימו דברי חז"ל במסכת אבות: "גלות באה לעולם על... ועל שמיטת הארץ", היינו חשוב שהיישוב יתקיים.

"וכ"ז הוא לעניין גוף הדין, אבל ודאי הננו חייבים להשתדל כפי כוחנו ליתן יכולת למקיימי המצווה כמאמרה, שיוכלו לבוא חפצם הקדוש, ושמו ית' יעזרנו למען עמו ונחלתו".

ומה הייתה שיטתו של מרן:

"וכך היא מידתי בהוראה שאני רואה בה תיקון ליישוב הקדוש. יכוננהו עליון, כשאני נשאל במקום שבעלי הוראה אחרים ממונים שם, הנני משיב שלמעשה אינני אומר רק במקומי אני מורה כך וכך, ואם השומע סומך על זה כמובן שאיני נזקק למחות בידו".

אגב כל הפלפול כולו של המכירה לגוי "כן תופסת - לא תופסת", ותקנות "מכירה לעת שמיטה" מיותרות כי גם קרקע יש בה מכירה אובליגטורית עוד לפני שנרשמה. כן הפלפול בעניין "לא תחנם" כבר פסק מר"ן הרב זצ"ל "ולסמוך דישמעאלים שאינם עע"ז אין בהם איסור חניה בקרקע".

היתר מרן משנת תר"ע תופס במלואו גם בשנת תשס"ח.