יש עדיין תקווה לציונות הדתית

הציונות הדתית התחילה להיהרס ביום שקלטה לתוכה את הסיעה החד-מימדית "מצ"ד". מאז היה ברור שלמפלגה אין עניין לדאוג לענייני הציונות הדתית אלא לרעיונות ערטילאיים של "צדק מוחלט". מי זוכר היום שהרב חנן פורת הפיל ממשלה ימנית כיוון שלדעתו "הצדק המוחלט" נמצא אצלו? נשארנו עם הרב לוי והוא הביא כ"תנא דמסיע" את אפי איתם. מי היה צריך אותו במפד"ל? מה הוא מוסיף לציונות הדתית? כלום. אבל הוא סייע לחד-מימדיות של הרבה, עד שהגענו לפילוג. אלה הביאו בסופו של דבר לאיחוד עם יתר החד-מימדיים שאין להם עניין בציונות הדתית ואינם פועלים כלל לטובתה. היחיד שפועל ממש למען הציונות הדתית הוא חבר כנסת סולונימסקי.

החד-מימדיות הרסה לנו את ההתנהגות הנכונה בפינוי גוש קטיף. למדנו אצל יעקב (פרשת "ויצא"), כשהגיע למצב של מצוקה הוא החליט על שלושה דברים:

1. דורון

2. תפילה

3. מלחמה

אילו עשינו כמותו בפינוי גוש קטיף, התושבים לא היו נהפכים לחסרי כל. אבל הפוליטיקה החד מימדית של "צדק מוחלט" גרסה - "רק מלחמה", ועכשיו יש לנו ציבור שלם חסר בית וכבודה. ציונות דתית של שלושים שנה ירדה לטמיון רק בגלל התפיסה החד מימדית. לדאבוני, התסריט הזה הולך לחזור על עצמו בגדה כי נבחרו אנשי יש"ע השייכים לעולם החד-מימדי. אם חלילה נעמוד שוב בהחלטת הרוב השמאלני נגדנו, הם ינהגו כמו שנהגו בגוש קטיף, וחבל.

הציונות הדתית האמיתית צריכה לדעת שהאיחוד שנפלנו בו, אין לו ולא כלום עם ציונות דתית והוא מהווה ניצול של בוחרי הציונות הדתית לטובת המטרות החד-מימדיות. לדעתי המפד"ל "איבדה עצמה לדעת", והפתרון לציונות הדתית הוא להקים סיעות דתיות בכל מפלגה ציונית, כי אם חס וחלילה ישתלטו החרדים על הדת במדינה, לא יהיה לנו עם ישראל, אלא פילוג בעם.

מה שמאיים על חיסול הציונות הדתית הוא "התחרדלות".

כידוע, מדיניות ה"התחרדלות" היא אינה לדרוש בבת אחת אלא שלבים שלבים (כך נהגה תנועת הנוער החרדית "עזרא" כשניסתה למשוך בנות ציוניות לרשתה דרך השירות הלאומי). קודם כיסוי ראש לאישה, אחר כך הפרדה בישיבה באולם הרצאות, אחר כך הפרדה בשמחות (אין להושיב בעל עם אשתו באותו שולחן).

השלב הבא הוא שהרבנים יפסקו בעניינים פוליטיים, כנהוג אצל החרדים. בזמנו, הרב מימון ז"ל התנגד, ובצדק, שרבנים יפסקו בנושאים פוליטיים או התנהגותיים. כשהייתה בעיה הלכתית ספציפית פנו לרבנות הראשית (הרב הרצוג ז"ל), למשל בעניין החוקה עם קום המדינה, ואילו החרדלים רוצים לכופף אותנו בכל ענייני החיים לרבנים, ודרכם להפוך את הציבור ללא ציוני, או אפילו לאנטי ציוני. כל רב יודע מהי "דעת תורה" בעניינים פוליטיים או התנהגותיים. למשל מה עניינו של גאון מסוים בענייני פוליטיקה - הוא בעצמו בא מהעולם החרדי ובבחירות האחרונות הוא סירב להוציא "קול קורא" לטובת המפד"ל - כנראה שהיא לא חרדית מספיק לטעמו.

חלק מילדי הציונות הדתית "נגזלו" על ידי החרדים. בתי ספר ממ"ד נהיו חרדיים על ידי הוספת השם "תורני", וכן הורים שמתוך חוסר הבנה שולחים את ילדיהם ל"חדרים" כי אולי ילמדו שם יותר והאמת שהם לומדים שם פחות, כי בעולמנו מי שאינו ידוע את "הוויות הולם הזה" (כפי שהרמב"ם פוסק לגבי דיינים) אינו יכול אחר כך להקים משפחה ולהתפרנס ולעסוק ביישוב של עולם כציוויו של הקב"ה "לשבת יצרה".